מוחמד אבו שאכר נ' צה"ל - צבא הגנה לישראל ואח'

פסק דין

רקע :

1.התובע נעצר ע"י רשויות צה"ל ביום, 17.1.07, בחשד למעורבות בפעילות אסורה נגד בטחון המדינה וביום 28.1.07 הוגש נגדו כתב אישום לבימ"ש צבאי בשטחי איו"ש, בעבירות של סחר בציוד מלחמתי, על פי סעיף 2 לצו בדבר איסור סחר בציוד מלחמתי (יהודה ושומרון) (מס' 243), תשכ"ח-1978. התובע הואשם בכך, שבשלוש הזדמנויות שונות, בחודש אוגוסט 2003, הוא מכר לפדל אבו עראם (להלן: "פדל"), רובה M1 ואקדחי 14 וכן, כי חזר ורכש מפדל בחודש אוגוסט 2006 רובה M1 תמורת 2,000 ₪.

התובע נעצר לחקירה ולאחר מכן הוגשו כתב אישום ובקשה לעצרו עד תום ההליכים. ביום 15.2.07 כפר התובע בכל העובדות המיוחסות לו בכתב האישום והתיק נקבע להוכחות. במועד זה, הורה בית המשפט הצבאי על מעצרו של התובע, עד תום ההליכים, כמבוקש.

התובע הגיש ערר על ההחלטה לעצרו ולאחר דיון בבקשה, שהתקיים ביום 15.5.07 הורה בית המשפט הצבאי על שחרורו בתנאים מגבילים. התביעה ביקשה עיכוב ביצוע ההחלטה למשך 72 שעות, לצורך הגשת ערר ובית המשפט הצבאי לערעורים עיכב את השחרור למשך 48 שעות.

ביום 16.5.07 הגישה התביעה הצבאית, ערר על החלטת השחרור. ביום 17.5.07 התקיים דיון בערר, ובית המשפט לערעורים דחה את מתן החלטתו למועד אחר והורה על המשך מעצרו של התובע עד למתן החלטה בערר.

ביום 24.5.07 קיבל בית המשפט הצבאי לערעורים את הערר והורה על מעצרו של התובע עד לתום ההליכים נגדו.

ביום 19.8.07 הרשיע בית המשפט הצבאי (להלן: "הערכאה הדיונית"), את התובע בכל המיוחס לו בכתב האישום (להלן: "הכרעת הדין").

ביום 12.12.07 גזר בית המשפט הצבאי על התובע, 44 חודשי מאסר, מתוכם 32 חודשי מאסר בפועל והיתרה - 12 חודשים - על תנאי ובנוסף, השית עליו קנס בסך 4,000 ₪.

התביעה הצבאית (להלן: "המאשימה"), הגישה ערעור על גזר הדין, במסגרתו ביקשה להחמיר בעונש שהושת על התובע ומנגד, הגיש התובע, באמצעות סנגורו, ערעור על ההרשעה ועתר לזיכוי מוחלט ולשחרורו לאלתר.

ביום 25.3.08 התקיים דיון בשני הערעורים, אשר אוחדו.

ביום 6.8.08 ניתן פסק דין בערעור המאוחד, לפיו זוכה התובע מכל אשמה (להלן: "פסק הדין שבערעור").

2.מכאן, תביעת התובע, שהוגשה בעילות נזיקיות [כליאת שווא; רשלנות; הפרת חובה חקוקה], בגדרה הוא תובע תשלום פיצויים, בגין 567 ימים, בהן שהה בין כתלי הכלא (בין במעצר ימים, בין במעצר עד תום ההליכים ובין עת ריצה עונש מאסר).

הנתבעים כולם הינם, למעשה, מדינת ישראל ולכן כולם יחדיו ייקראו, להלן "הנתבעת".

3.בטרם אפרט את טענות הצדדים, אומר, כרקע מקדים ובתמצית, כי למקרא הכרעת הדין עולה, כי למעשה, הערכאה הדיונית ביססה את הרשעתו של התובע על אמרותיו של עד תביעה מספר 1 - פדל (להלן: "פדל") וכי פדל זה, חזר בו מעדותו במשטרה ביחס לדברים המפלילים שמסר בהתייחס לתובע והוכרז "עד עוין", כפי שיפורט להלן, בהרחבה.

טענות הצדדים:

טענות התובע:

4.לטענת התובע, מלכתחילה לא היה מקום להגיש את כתב האישום נגדו, בשל היעדר ראיות מספיקות להרשעה. לטענתו, אף בטרם ניתנה החלטת בית המשפט הצבאי, אשר הורה על מעצרו עד תום ההליכים, הוא הצביע בפני המאשימה על הבעייתיות הקיימת בחומר הראיות, בשל העדר תוספת ראייתית כנדרש, וטען, כי אין בראיות הקיימות כדי להביא להרשעתו, אולם המאשימה עמדה על כך שההליכים נגדו ימשכו. בנוסף מפנה התובע לפסק הדין של בית משפט שלערעור ולהתייחסותו לאי הבהירות ולליקויים הקיימים בגביית ההודעה על ידי החוקר רס"ב שוקרון (להלן: "החוקר").

בהתייחס לטענתו בדבר העדר תוספת ראייתית, מפנה התובע לגרסאות השונות שמסר פדל, בין היתר בהתייחסו למעורבות התובע באירועים מושא כתב האישום, כדלקמן:

ההודעה הראשונה מיום 28/12/06, במסגרתה סיפר פדל על מעורבותו שלו בירי לעבר מטרות ישראליות, אשר חלפו סמוך למקום מגוריו. בהודעה זו פדל לא הזכיר את התובע ולא סיפר דבר על עסקת נשק שהייתה לו עם התובע (להלן: "ההודעה הראשונה"; ת/6).